01
מקור ופענוח - בבא קמא 2a
מִדְּקָתָנֵי ״אָבוֹת״ – מִכְּלָל דְּאִיכָּא תּוֹלְדוֹת; תּוֹלְדוֹתֵיהֶן כַּיּוֹצֵא בָּהֶן, אוֹ לָאו כַּיּוֹצֵא בָּהֶן? גַּבֵּי שַׁבָּת תְּנַן: אֲבוֹת מְלָאכוֹת – אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת. ״אָבוֹת״ – מִכְּלָל דְּאִיכָּא תּוֹלָדוֹת, תּוֹלְדוֹתֵיהֶן כַּיּוֹצֵא בָּהֶן;
מכיוון שהמשנה שונה 'אבות', משמע שיש תולדות; האם תולדותיהן שוות להן בדינן, או שאינן שוות להן? לגבי שבת שנינו במשנה: אבות מלאכות ארבעים חסר אחת. 'אבות' - משמע שיש תולדות, ותולדותיהן שוות להן.
המשנה מונה ארבעה אבות נזיקין, והגמרא מסיקה מכך מיד את קיומן של תולדות. השאלה המרכזית היא האם ענפי המשנה חולקים את אותם הדינים והחיובים של האבות הראשיים. לשם בירור המושג, הגמרא משווה את נזיקין לתחומי הלכה אחרים. בשבת התולדות שוות לאבות לעניין חיוב חטאת וסקילה, ואילו בדיני טומאה כוח התולדה חלש מזה של האב. מהלך זה בונה את היסודות להבנת חיובי המזיק בבבא קמא.