המשנה אומרת שאין חוששים שחולדה גררה חמץ ממקום למקום, והגמרא מבחינה: כשלא ראינו שנטלה אין חשש, וכשראינו שנטלה חוששים וצריך בדיקה.
אבל הכא, דודאי דחזינא דשקל — מי יימר דאכלתיה? הוי ספק וודאי, ואין ספק מוציא מידי ודאי
אבל כאן שברור שראינו שנטל – מי יאמר שאכלו? זה ספק מול ודאי, ואין ספק מוציא מידי ודאי.
המשנה אומרת שאין חוששים שחולדה גררה חמץ ממקום למקום, והגמרא מבחינה: כשלא ראינו שנטלה אין חשש, וכשראינו שנטלה חוששים וצריך בדיקה. הגמרא שואלת מדוע לא נניח שאכלה, ורבא מסביר שבמקרה שראינו שנטלה, ההנחה שאכלה היא ספק מול ודאי. הכלל נאמר כאן לגבי המקרה הזה, והגמרא ממשיכה לבחון אותו.
הצג שני מקרים, אחד שבו ראינו שחולדה נטלה ואחד שבו לא ראינו, וקבע לכל אחד את מצב הבדיקה.
ראינו נטילה: צריך בדיקה. לא ראינו: אין חשש לפי המשנה. מקרים אמיתיים דורשים הכרעה של פוסק.
בדקו את עצמכם לפני שתסמנו את השיעור כהושלם.
מה מבדיל בין שני המקרים בגמרא?
הסברים ותרגומים מקוריים: בוני התלמוד. הציטוטים נבדקו מול נוסח הגמרא באתר; ההסברים והתרגולים לא עברו הגהה רבנית ואינם פסיקה הלכתית.
