שמואל מבחין הלוואה ממכר כשאחריות חסרה.
לא קשיא: כאן בשטר הלואה, דלא יהיב אינש זוזי בכדי. כאן במקח וממכר, דעביד אינש דזבין ארעא ליומיה.
אין קושי: כאן בשטר הלוואה, כי אדם אינו נותן כסף לחינם; כאן במקח וממכר, כי אדם עשוי לקנות קרקע ליום אחד.
שמואל מבחין הלוואה ממכר כשאחריות חסרה. בהלוואה עשויה להיות טעות סופר; קונה עשוי לקבל סיכון במכר. זה בירור עמדתו כאן ולא פסיקה לכל השיטות. הגדירו אחריות ובחנו את הנחות העסקה.
איזו הבחנה מיישבת את דבריו?
אָמַר שְׁמוּאֵל: מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן? סָבְרִי אַחְרָיוּת טָעוּת סוֹפֵר הוּא.
מימרא: שמואל מסביר שטעמם של חכמים הוא שסוברים שהשמטת אחריות בשטר היא טעות סופר.
רבא בר איתי מקשה מסתירה בדברי שמואל, שפסק שסופר צריך להימלך עם המוכר לפני כתיבת אחריות.
הגמרא מיישבת: בהלוואה מניחים טעות סופר כי אין אדם נותן מעותיו לחינם, אך במכר עשוי לקנות ליום אחד.
הגמרא מביאה מעשה באבוה בר איהי, שבו הורה שמואל שבמכר ללא אחריות אין אומרים אחריות טעות סופר.
הגמרא מסיקה שלפי שמואל קיים הבדל עקרוני: בשטר הלוואה האחריות מובנת מאליה, ואילו במכר הקונה נוטל על עצמו את הסיכון.
תקנו: לפי שמואל כל שטר ללא אחריות מקבל אותה אוטומטית.
הלוואה מול מכר - שמואל מבחין הלוואה ממכר כשאחריות חסרה. בהלוואה עשויה להיות טעות סופר; קונה עשוי לקבל סיכון במכר. זה בירור עמדתו כאן ולא פסיקה לכל השיטות. הגדירו אחריות ובחנו את הנחות העסקה.
בדקו את עצמכם לפני שתסמנו את השיעור כהושלם.
איזו הבחנה מיישבת את דבריו?
הסברים ותרגומים מקוריים: בוני התלמוד. הציטוטים נבדקו מול נוסח הגמרא באתר; ההסברים והתרגולים לא עברו הגהה רבנית ואינם פסיקה הלכתית.
